מונטריאול ברגל: ציורי קיר, רחובות וכריך מעולה בשווארץ

שיטוט עצמאי בשכונות אחרי מון רויאל, ועצירת אוכל מצוינת עם תור קצר יותר בטייק אוויי.

אחרי הירידה מ מון רויאל המשכנו לבד ברחובות של שכונות מונטריאול. לא הצטרפנו לסיור מודרך ולא הלכנו לפי רשימת תחנות קשיחה. החזיתות, החנויות וציורי הקיר נתנו לנו מספיק סיבות להמשיך להסתובב ולהציץ סביב.

בתמונות מהשיטוט מופיעים אזור Saint-Laurent, רחובות צבעוניים וציורי קיר גדולים על חזיתות הבניינים. אמנות רחוב כאן אינה רק יעד נקודתי לצילום: היא חלק מהאופן שבו פוגשים את העיר בגובה העיניים, מעל חנות, על קיר צדדי או בין בתי מגורים.

עצירת האוכל הגדולה מבחינתנו הייתה בשווארץ (Schwartz’s). אכלנו כריך בשר מעושן על לחם שיפון, מה שתיארנו כפסטרמי און ריי, והוא היה משובח ביותר. השם המזוהה עם המנה המקומית הוא Montreal smoked meat, וכדאי לחפש אותו בתפריט.

לשווארץ יש מקום בסיפור האוכל של מונטריאול: המעדנייה נוסדה ב־1928 בידי ראובן שווארץ, מהגר יהודי מרומניה. הכריך הפשוט לכאורה מחבר בין מסורת המעדניות היהודית לבין הזהות הקולינרית של העיר. מבחינתנו ההיסטוריה מעניינת, אבל מה שחשוב בסוף הוא שבאמת נהנינו מאוד מהכריך.

מול המסעדה היה תור משוגע של אנשים שחיכו לשבת בפנים. במקום להצטרף אליו, חיכינו בתור של הטייק אוויי, שהיה קצר בהרבה בביקור שלנו. גם באזור הזה היו מקומות ישיבה, כך שטייק אוויי לא בהכרח חייב אותנו לאכול בעמידה ברחוב. זו חוויה מהביקור שלנו, לא הבטחה שתמיד יהיה תור קצר או מושב פנוי.

הטיפ המעשי שלנו הוא לבדוק את שתי האפשרויות לפני שמצטרפים אוטומטית לתור הארוך. ודאו במקום היכן מזמינים לטייק אוויי ומה פנוי באותו רגע. עצירת אוכל כזאת השתלבה נהדר בשיטוט, בלי להפוך את כל היום להמתנה למסעדה אחת.

מידע שימושי לביקור

אנחנו טיילנו באופן עצמאי, לא במסגרת סיור מודרך.

בשווארץ הזמנו כריך smoked meat על לחם שיפון.

התור לטייק אוויי היה קצר יותר בביקור שלנו; העומס ומקומות הישיבה עשויים להשתנות.

זה פוסט על השיטוט והאוכל יחד, לא הבטחה למסלול רחובות מדויק שלא תיעדנו.

תכנון והזמנות

עוד מהטיול שלנו בקנדה

המסלול המלא שלנו בקנדה

מון רויאל: הרבה מדרגות ותצפית ששווה את המאמץ

מונטריאול העתיקה בערב: רחובות פתוחים ואווירה שמחה