שלושה וחצי ימים בוינה

ליאת הוזמנה לכנס בוינה - הבירה ההיסטורית של האימפריה ההבסבורגית ושל המדינה האוסטרית. הכנס נערך בדצמבר והתלבטנו מאוד - בדרך כלל אנחנו לא...

לווינה הגענו בסוף נובמבר, בעקבות כנס של ליאת. היה קר והחשכה ירדה מוקדם, אבל שווקי חג המולד הפכו את הערבים לחלק מהכיף. האורות, דוכני האוכל והפונץ׳ החם נתנו לעיר אווירה נהדרת.

אחרי עיכוב של שעה בטיסה נסענו לibis Styles Wien Messe Prater. החדרים היו קטנים, אבל אהבנו את הלובי ואת ארוחת הבוקר.

כיום כרטיסי התחבורה הרגילים ל-48 ול-72 שעות כבר אינם נמכרים. כדאי לבדוק כרטיס ל-24 שעות או ל-7 ימים לפי אורך השהייה. הנסיעה לשדה התעופה נמצאת מחוץ לאזור התוקף העירוני ודורשת הסדר מתאים בנפרד.

עד שהתארגנו כבר היתה שעת אחר הצהרים, אז חיפשנו את המקום הקרוב ביותר לבקר בו: מוזיאון הנדרטוואסר, המוקדש לפרידריך הנדרטוואסר - אמן, צייר, פסל ואדריכל יהודי-אוסטרי, שנחשב לאחד האומנים המפורסמים באוסטריה.

רוב המוזיאונים בווינה נסגרים בשעה 18:00, אז מהמוזיאון המשכנו לשוק כריסמס מול בניין העירייה: 150 דוכנים של אומנות, עיצוב, מלאכה, נקניקיות ופונץ. אנחנו לא כל כך רגילים לשווקי כריסמס, כך שהתרשמנו מאוד מכל הצבעים והאורות. ניסינו הכל: שתי נקניקיות, מרק בלחם וסוגים שונים של פונץ. כיף! וקר. מאוד קר.

למחרת רצינו לבקר בבית הכנסת בעיר העתיקה - אך הוא היה סגור למבקרים. בצמוד אליו נתקלנו במכון ויזנטל - מוזיאון וספריית מחקר שנוסדה על ידי שמעון ויזנטל, צייד הנאצים הנודע שחיפש פושעים נאצים בכל העולם. נכנסו ולמדנו קצת על חייו של אותו אדם אמיץ ויוצא-דופן.

משם המשכנו ליודנפלאץ - בכיכר הזו, בשנת 1421, שרפו את בית הכנסת העתיק של וינה, לאור החלטתו של הקיסר לשרוף את כל היהודים שסירבו להמיר דתם לנצרות. על חורבות בית הכנסת עומדת מאז שנת 2000 אנדרטת זיכרון לשואה. בצמוד עומד אחד משני חלקיו של המוזיאון היהודי, עם תערוכה על הקהילה היהודית של וינה בימי הביניים לצד תערוכות מתחלפות.

לא רחוק מהיודנלפלאץ יש סניף של קפה אידה. נראה יוקרתי מאוד, עם עשרות סוגי קפה ועוגות. הזמנו קפה, שטרודל ועוגת גבינה - והתאכזבנו מאוד. העוגות היו רעות. השרות גרוע. תתרחקו.

אחרי ביקור קצר בקתדרלת סנט סטפן, המשכנו לחלק השני של המוזיאון היהודי - מרחק של כמה דקות הליכה מהחלק הראשון. המוזיאון מספרה את סיפורם של שלוש הקהילות היהודיות של וינה: הראשונה מימי הביניים, שחוסלה על ידי אלברט החמישי, הארכידוכס של אוסטריה. הקהילה השניה חיה כאן מהמאה ה-16 עד לשואה, אז נרצחו מרבית יהודי הקהילה, שמנתה אז 185 אלף איש. אחרי 1945 החלה הקהילה היהודית להשתקם באיטיות.

קיווינו לאכול שניצל וינאי אמיתי - מאכל אוסטרי מסורתי של עגן מטוגן עם קמח, ביצים ופרורי לחם. במסעדה המפורסמת שרצינו לסעוד לא היה מקום, אז התיישבנו במסעדת Lugeck הסמוכה - השניצל היה טעים מאוד, אך קצת יקר.

על מוזיאון פרויד יצאנו ב-2018 עם תחושת אכזבה: החללים שהיו פתוחים אז והתצוגה לא עשו בעינינו צדק עם הדמות ועם הרעיונות. מאז המוזיאון עבר הרחבה ושיפוץ משמעותיים ונפתח מחדש ב-2020. כיום נכללים בו גם חדרי המשפחה והקליניקות של זיגמונד ואנה פרויד. זו כבר תצוגה שונה מזו שראינו, ומומלץ להתרשם מהתוכן הנוכחי כשמחליטים אם לבקר.

בחודש דצמבר השמש יורדת כבר בשעה 16:00. חזרנו לסטפנפלאץ, הכיכר הראשית של העיר ליד קתדרלת סנט סטפן, וסיירנו קצת בשוק הכריסמס שמול הקתדרלה. שתינו פונץ, כמובן. כולם שותים פונץ. זה עוזר עם הקור העז. וכמובן אכלנו נקניקיות. אי אפשר להפסיק לאכול אותן.

התעוררנו מוקדם בבוקר היום השלישי ונסענו למלון בצד השני של העיר: Mercure Wien Westbahnhof שם המשיך הכנס של ליאת. המלון ממוקם בצמוד לתחנת רכבת מרכזית, ובזמן שאנחנו מנסים להתמצא ולהבין לאן ללכת, ראינו אנדרטה של ילד עצוב היושב על מזוודה - אנדרטה לזכר הקינדרטרנספורט, מבצע ששלח אלפי ילדים יהודים מגרמניה ואוסטריה לבריטניה רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, במטרה להציל אותם מהנאצים.

בזמן שליאת ישבה עם חבריה בכנס, אני יצאתי ליום שכולו מוזיאונים. התחלתי בקריפטה האימפריאלית, בה קבורים 150 חברים מהשושלת ההאבסבורגית.

משם הלכתי לספריה הלאומית של אוסטריה - אולם מעוצב ויפיפה עם הסברים מאירי עיניים על ההיסטוריה של הספריה והתוכן שלה. מרשים ביותר! דרך אגב, כשהגעתי ראיתי תור ארוך לכרטיסים. בזמן שעמדתי, הזמנתי באינטרנט. עד שסיימתי את התהליך וקיבלתי כרטיס דיגיטלי לטלפון, הייתי רק באמצע התור. קחו בחשבון - כשמטיילים, הזמן יקר. חבל לבזבז אותו על עמידה בתור.

אחרי ארוחה חפוזה של נקניקיית רחוב מצויינת, המשכתי לדירתו של ויקטור פרנקל - מייסד הלוגותרפיה, שכתב עשרות ספרים, כולל "האדם מחפש משמעות" על חוויותיו כאסיר במחנות הריכוז הנאציים. זהו מוזיאון מיוחד, ללא חדרים משוחזרים או שמורים, אך עם המון מידע על הפעילות של פרנקל והתיאוריה שלו, כולל דוגמאות. מקום נחמד מאוד לאנשים שאוהבים ללמוד.

ליאת הצטרפה אלי והלכנו לנאשמרקט - השוק המפורסם של וינה. זהו שוק רחוב ענק, עם כל מה שאפשר למצוא בשווקים אירופאים: גבינות, בשרים, פירות וירקות. מאוד אהבתי את הדליקטסים בדוכני המעדניות: פירות יבשים עם זיתים ממולאים בגבינה נראים נפלא וטעימים מאוד.

טיילנו להנאתנו ברינגשטראסה - רחוב מעגלי המקיף את העיר העתיקה ומלא בארמונות ומוסדות תרבות. שוב נכשלנו בחיפוש אחר שטרודל טוב, והסתפקנו בפיצה בסטפנפלאץ.

למחר נסעתי במטרו לגזומטר - קומפלקס ענקי של ארבעה מבנים ששימשו כמיכלי גז עד לשנת 1984. המבנים הפכו למתחם של מגורים, משרדים, בידור וקניות.

משם הלכתי לראות את הבית המופלא של הנדרטוואסר. המקום מלא תיירים שבאים להתפעל מהסגנון הייחודי של האמן.

ביום האחרון הגענו יחד לארמון שונברון ולמופע השטרודל. אחרי כמה ניסיונות פחות מוצלחים לאורך הטיול, סוף סוף קיבלנו שטרודל שהיה גם טעים וגם חלק מחוויה מהנה. צפינו בהדגמת ההכנה, אכלנו שטרודל עם קפה ויצאנו עם מתכון. המופע שבו היינו פעל אז בקפה רזידנץ; כיום מתקיים במקום מופע של Gerstner, ואפשר לבדוק זמינות וכרטיסים ב-GetYourGuide.

לארמון עצמו הזמנו כרטיסים מראש לשעה מסוימת. החדרים היו יפים, ובחוץ חיכה לנו פארק מכוסה שלג. מי שרוצים ביקור מודרך יכולים לבדוק כניסה וסיור בארמון ובגנים ב-Tiqets. הארמון, האטרקציות המיוחדות בפארק ומופע השטרודל אינם כרטיס אחד מובן מאליו: חשוב לקרוא מה כל הצעה כוללת. הפארק הראשי פתוח ללא תשלום בשעות הפעילות, ולפני ההגעה כדאי לבדוק את שעות הפתיחה לפי העונה.

אחרי הסיור בתוך הארמון, נהינו ללכת בין הדוכנים של שוק הכריסמס שנפתח ממש מולו. בנוסף, עשינו טיול קצר בגן המושלג מאחורי הארמון.

זה היה סיום מושלם לטיול החורפי שלנו בוינה - מהערים היפות והנעימות בעולם.

קישורי ההזמנה למלונות הם קישורי שותפים. הזמנה דרכם עשויה לזכות אותנו בעמלה, ללא תוספת תשלום מצדכם.